השבוע נפגשנו למפגש מסכם. כחלק מפרוייקט של התנועה לחופש בחירה בלידה- הזמנו מיילדות לבוא ולייצר יחד קהילה שחיה ומחיה את הפרדיגמה המיילדותית. זו היתה הגשמה של משאלת לב. מיילדות שונות ממקומות שונים (בית חולים, בית וקהילה) שחולמות ופועלות יחד למען עתיד מיילדותי אחר. למען נשים, למען תינוקות ולמען עצמן.
בסוף המעגל חילקנו לכל אחת אריזה של זרעי מורשת. זה הטקסט שהקראתי בסיכום היום:
זרעי מורשת הם נשאים של סיפור, זיכרון ויחסים. הם מבטאים את הפרדיגמה המיילדותית בהסתכלות ארוכת טווח על יחסים, קהילה וחיים. במשך דורות קהילות זרעו, שימרו, והעבירו הלאה את הזרעים. במובן הזה הם מהווים את הקונטרה לפרדיגמה הרפואית התעשייתית ולזרעים שהיא מייצרת- מהונדסים גנטית,אחידים , נשלטים בצורה היררכית ומוחקים את הקשר שבין האדם לאדמה ולקהילה.
אפשר לחשוב על זרעי מורשת כעל ביטוי מעשי להדדיות. בני האדם מטפחים את הצמחים והצמחים מטפחים קהילות וחיים. קשר שנוצר מתוך הקשבה למקום, לאקלים, לקרקע, ולא מתוך כפייה של זן אחיד על הכלל.
במימד החברתי והפוליטי, זרעי מורשת הם התנגדות שקטה להפרטה של החיים. הם משמרים ריבונות מזון, אוטונומיה קהילתית, וגיוון ביולוגי. הם נותנים דגש על ערך פנימי של כל ישות חיה ולא רק על הערך התועלתני שלה. שמירה על מגוון של זרעים משמעותה, שמירה על חופש, על קהילה ועל האדמה בניגוד לאלה שרוצים עליה בעלות ושליטה כלכלית.
זרעי מורשת מזכירים לנו את תפקידנו כמיילדות. אין לנו בעלות עליהם, אנחנו נאמנות לשמירה עליהם והם עלינו. תפקידנו אינו לצבור, אלא לשמר ולהעביר להמשך קיום החיים.