השבוע הייתי בפורטוגל, ומצאתי את עצמי משוטטת בלילה בסמטאות של ליסבון, מנסה למצוא את הדירה שלי.
הרחובות יפים, אבל גם קצת זרים, ואני מנסה להרגיש – עד כמה זה מקום בטוח להיות בו עכשיו.
ובתוך הניסיון הזה לאמוד תחושה, נזכרתי ב"כלל האצבע" של מישל אודן.
החקלאי והרופא המיילד / מישל אודן (2002)
(תרגום: מור קדישזון)
"כשאני נוסע בעולם, אני סומך תמיד על כלל האצבע האישי שלי. אם אני נשאר ללון בעיר כלשהי, אני רוצה לדעת עד כמה היא בטוחה. האם אני יכול ללכת ברחובות ללא חשש אחרי שעות השקיעה?
מכיוון שקשה למצוא נתונים סטטיסטיים מהימנים על רמות הפשיעה, אני פשוט מסתכל על סטטיסטיקות הלידה.
כלל האצבע שלי אומר שיש קורלציה בין שיעור הפשיעה בעיר לשיעור ההתערבויות הרפואיות בלידה.
מה שאומר, למשל, שאהיה זהיר ביותר במקומות כמו סאו פאולו, מקסיקו סיטי, רומא או אתונה, ערים שבהן שיעור הניתוחים הקיסריים הוא אסטרונומי.
מצד שני, ארגיש נינוח יותר ברחובות טוקיו, סטוקהולם או אמסטרדם, ערים שבהן שיעור ההתערבויות המיילדותיות נותר נמוך יחסית. ערים כמו לונדון, פריז, פרנקפורט או סידני נמצאות איפשהו באמצע.
הגישה החותכת הזאת, המתבססת על השכל הישר, תזכה בקרוב מאוד לאישוש מדעי על סמך נתוני מתאם מבוססים. זה יהיה צעד ראשון לקראת ביסוס קשר אפשרי בין סיבה ותוצאה.
אם התקשורת לא תעצום את עיניה מול הנתונים הללו, ההשלכות של העלאת המודעות עשויות להיות מרחיקות לכת. אני כבר יכול לדמיין אחד מתוך תרחישים רבים.
במציאות, כשמדובר בתעשיית הלידות, אף אחד אינו יכול לחזות מה יצית את רגע ההארה."
זה נשמע כמעט מופרך, אבל ככל שאני חיה את השדה הזה, זה מרגיש לי יותר ויותר ברור.
לידות הן לא אירוע רפואי. הן כמו חלון.
דרך הלידות אפשר לראות איך חברה מתייחסת לגוף, לפחד, לשליטה. איך היא מבינה סיכון.
כמה אמון יש בה כלפי נשים, תהליכים והחיים עצמם.
במובן הזה, לידה היא לא רק – איך אנחנו מביאות חיים לעולם, אלא על איזה עולם אנחנו יוצרות.
למחרת, ירד גשם וישבתי לחקור את פורטוגל דרך העדשה הזו.
הסיפור שלה מעניין. במשך שנים שיעור הניתוחים הקיסריים עלה בהתמדה, עד שהגיע לאזור ה־40%.
ואז משהו השתנה. משרד הבריאות החליט לתגמל כלכלית בתי חולים שאחוז הניתוחים בהם ירד. במקביל הם עסקו בהסברה והכשרות וקידמו שקיפות בנתונים.
בתוך כמה שנים, השיעור ירד והתייצב סביב 30% ובמקביל ובהתאמה, גם התמותה האימהית הסב-לידתית ירדה.
זה לא סיפור מושלם, אבל הוא כן מספר משהו חשוב, מערכות, גם כשהן נוקשות והיררכיות, הן עדיין מערכות חיות, וכמו כל מערכת חיה הן מגיבות לתנאים ולאינטרסים.
לידות , במובן הזה, הן נקודת מפתח. הן מהוות מקום מפגש עבור כל כך הרבה שכבות: רפואה, תרבות, כלכלה, פוליטיקה, יחסים. הן מספרות סיפור רחב יותר על החברה שבה אנו חיות.