זו תקופה מאתגרת להיות בה מיילדת. הידע המיילדותי ולצידו הלידה הפיזיולוגית נמצאים בסכנת הכחדה ב-100 השנים האחרונות, מאז המעבר כמעט מוחלט של לידות לבתי החולים והכניסה למודל פס-ייצור ופרדיגמה רפואית.
כדי להבין מהי מיילדות וכיצד עובדת הפרדיגמה המיילדותית נדרש לעיתים לשכוח את ההכשרה הארוכה שעברנו ולחקור מחדש איך נראית לידה נטולת התערבויות. (טיפ קטן, לידה כזו אינה מתקיימת בתוך בתי החולים)
הניסיון להציג לידה כאירוע מסוכן ומפחיד, ואת גוף האישה כפצצה מתקתקת, מתחיל עוד הרבה לפני ההיריון והלידה שלנו, מהמסרים שספגנו לאורך השנים מהתרבות הפטריאכלית. השינוי בתוכנו הוא תהליך ממושך, על- סופי, והוא לא קורה ברגע אחד אלא בהרבה רגעי התפקחות. הדרך שבה נשים יולדות ותינוקות נולדים הוא שיקוף לחברה ולתקופה שבה אנחנו חיות ובכדי לייצר שינוי כולל לתרבות האנושית – לידה היא מקום מצויין להתחיל בו.
בכל פעם שמוצעת התערבות או פעולה שאינה ברורה לך, תשאלי: למה? מה היתרונות? מה החסרונות? מה המחקר אומר? לא תמיד תמצאי שם ביסוס מחקרי. לעיתים מדובר בהרגלים, בתרבות מקצועית או בהתנהלות שנובעת מאילוצי המערכת.
ובתוך זה, חשוב לזכור מהו העוגן שלך: המחויבות לאישה, למקצועיות שלך ולגבולות החוק.
התפקיד שלנו הוא לפרוס בפני האישה את התמונה הרחבה כך שתוכל לבחור מתוך הבנה, להסכים או לסרב למה שמוצע לה. זה לא תמיד נוח, ולא תמיד מתקבל בקלות. זה דורש זמן, נוכחות ויכולת להחזיק מורכבות.
אבל זה חלק בלתי נפרד מהעבודה המיילדותית, במיוחד כשפועלות בתוך המערכת הרפואית
מיילדות מתקיימת במיטבה בתוך רשת נשית. הקיפי את עצמך במיילדות חכמות ומנוסות, שחולקות איתך ערכים ושפה, כאלה שאפשר להישען עליהן וללמוד מהן . למרות שלעיתים העבודה בחדר לידה נראית אינדיבידואלית, מיילדות אינה מקצוע שעומד לבד. עוד זוג עיניים וידיים יגבירו את תחושת הביטחון שלך ויאפשרו לך התבוננות עמוקה על הלידה.
הלידה היא של האישה. הגוף שממנו נולד התינוק הוא של האישה. התינוק הוא של האישה. אנחנו שם כדי לתמוך, לייעץ, לשמור ולהגן. אנחנו לא מנהלות לידות ואיננו מחזיקות באמת אחת אבסולוטית. ידע ומקצועיות אינם שווים לכח או עליונות על האישה ורצונותיה. צריך הרבה סבלנות והסכמה כדי לזכור זאת, במיוחד כשהבחירות של האישה אינן תואמות את סולם הערכים שלי.אחרי שהסברנו ונתנו את כל המידע בצורה ברורה ושקופה אין לנו בעלות על ההחלטה של האישה. זו תפיסה שהשתבשה לאורך השנים עם הפטרונות הרפואית ועם הרפואה המתגוננת.
ידע הוא אינו מוחלט, סגור או נצחי. הוא ישות חיה ומתפתחת שנובעת מהגוף, מהיחסים ומהחוויות שלנו בעולם. עם זאת, המדע והפרדיגמה הרפואית שואפים לוודאות מוחלטת, להצגה של נתונים מדויקים ולמדידת תהליכים שאינם מדידים בעליל. זו חתירה אחרי אשליית ביטחון, אך בפועל היא מצמצמת את מרחב החופש לנשים.
חופש מתאפשר במרחבי חוסר הוודאות, כשאנחנו מסכימות להמשיך לנוע, להשתנות ולשאול שאלות.
אין אמת אחת, אלא אינסוף התגלמויות של ידיעה שנובעות מתהליכים חיים.
בתרבות שלנו חוסר הוודאות נתפס לעיתים כחולשה או כבעיה שצריך לפתור, אך אולי הוא דווקא סימן חיים מובהק, עדות לכך שאין דבר סטטי בעולם.
ההבנה שאנחנו והלידה הם חלק מהטבע , מהאדמה, מהחיות, מהמים היא הבסיס להבנת תפקידנו כמיילדות. כמו במערכות אקולוגיות בריאות, כל מרכיב מקיים את השלם. ההכרה הזו מאפשרת לנו לשמור על המאזן הטבעי, על הכבוד ועל האמון שיש לנו כלפי האישה ולהתבונן בלידה כבתהליך טבעי, חי, משתנה ומתפתח, שבו אנו נוכחות ולא שולטות.
"את מסייעת בלידה של מישהי אחרת. עשי טוב בלי לעורר עניין או להטריד. תמכי במה שקורה במקום במה שאת חושבת שצריך לקרות. עלייך לדחוף קדימה, כדי שהאם תקבל עזרה אך עדיין תהיה חופשייה ותישא באחריות. כאשר התינוק נולד, האם תאמר בצדק: עשינו את זה בעצמנו!"
- לאו צה, ספר הטאו (Tao Te Ching)