אמהות

באחד מהראיונות הרבים איתה, מספרת עינב צנגאוקר על הלידה של בנה, מתן. היא מספרת איך הסתירה את ההריון מכולם מחבריה, מפקדיה ומשפחתה. איך בערב שבת אחד היא ניגשה לאמה באמצע הלילה, העירה אותה וסיפרה לה שירדו לה המים, ולאחר מכן, בבית שלה, על המיטה שלה, ילדה לבדה את בנה הבכור.

צפיתי בראיון הזה עשרות פעמים. הסיפור שלה, והאופן שבו היא מספרת אותו בגאווה ובאהבה, מתקשר אצלי באופן ישיר למאבק שלה להשבת בנה. אמא שהוצאה בעל כורחה מהמרחב הפרטי והמשפחתי והפכה למנהיגה שמלמדת אותנו על  אמהות כדרך להובלה וכאקט מהפכני.

לידה היא מהותית לא רק עבור חווית הלידה של האישה, מושג שנועד להקטין ולהגחיך את הרצון של האישה ללדת באופן שמותאם לה. היא מהותית גם ובעיקר עבור האם שנולדת דרכה, עבור תחושת המסוגלות שלה והיכולת שלה לגדל את ילדיה בצורה מיטיבה.

“Birth is not only about making babies. Birth is about making mothers, strong, competent, capable mothers who trust themselves and know their inner strength.”

Barbara Katz Rothman

אנחנו נולדות ויולדות לתוך מערכת שמפרקת אותנו לגורמים, היא מלמדת אותנו שלידה היא עניין רפואי, שהגוף שלנו הוא מכונה, שהידיעה שלנו את עצמנו מסכנת אותנו ושבכדי ללדת בצורה "בטוחה" ומקובלת חברתית עלינו להתנתק מעצמנו ומהסביבה הבטוחה והטבעית שלנו.

ומתוך תהליך החניכה המשובש הזה של ההריון והלידה, אנו מגיעות אל האמהות מבודדות, ללא תחושת מסוגלות או סמכות פנימית חזקה.

הבידוד והניתוק של נשים בשערי הלידה אינו מקרי, הוא חלק מפרקטיקה תרבותית פטריאכלית שאינה נותנת הכרה וכוח לאמהות. אמהות שאינה רק זהות ביולוגית אלא אמהות כתפישה וכדרך לחיות בעולם.

“Being motherfull is about creating structures that hold people together, that teach how to care, and that redistribute power toward life rather than profit.”

Alexis Pauline Gumbs, Revolutionary Mothering: Love on the Front Lines

הלידה, כמו האמהות, מעולם לא נועדה להיות תהליך מבודד. היא תמיד הייתה אמורה להיות הלב הפועם של קהילה.

אמהות מקיימת חיים, מזינה, קשובה, מהווה מרחב בטוח לכאב ועכשיו, יותר מתמיד, אנו זקוקות לפרקטיקות של אמהות כדי שנוכל להמשיך להתקיים כחברה ולהתחיל להחלים.

אנו זקוקות לקהילות והנהגה של אמהות, כאלו שיבנו לא מתוך היררכיה ושליטה אלא מתוך שייכות ואהבה.