השקעות

אתמול חיכיתי לבת שלי שתסיים את אימון הכדורגל. לידינו עמדה חבורה של אבות שדיברו בקול רם ובלהט על שוק ההון, מניות ואפיקי השקעה. הבן שלי, שחיכה איתי, שאל אותי בחצי עקיצה: "ובמה את משקיעה?"

עניתי לו ברצינות מדי שאני משקיעה בו ובאחותו  שהם אפיק ההשקעה שלי לטווח ארוך, וגם זה שהכי משתלם לי. הוא גלגל עיניים, והמשכנו הלאה.

השיחה איתו הזכירה לי את המאמר הנהדר של רובין וול קימרר :  The Serviceberry: An Economy of Abundance.

היא מספרת שם על שכנה שמזמינה אותה לקטוף פירות מעץ ה-Serviceberry (סוג של שיזף), ועל חוויית הקטיף המשותפת עם אדומי-החזה שגם מגיעים לאכול מהעץ. קימרר משתמשת בעץ הזה, שמניב פירות יער מתוקים, כאלגוריה לכלכלה אחרת' כלכלה של שפע, הדדיות ונתינה.

העץ אינו מוכר את פירותיו, לא שומר אותם לעצמו, אלא חולק אותם עם הציפורים, הדובים ובני האדם. הערך האמיתי נוצר מתוך מערכת היחסים של נתינה וקבלה, ולא מתוך צבירה או בעלות:

“I have not earned, paid for, nor labored for them. You could call them natural resources or ecosystem services, but the Robins and I know them as gifts.”

קימרר מציעה להסתכל על הכלכלה דרך עיניים אקולוגיות  לא כעל מרוץ הישרדות שבו כל אחד לעצמו, אלא כרשת חיים שבה ההשקעה ביחסים היא שמולידה שפע אמיתי.

אותו עיקרון נכון גם בשדה הלידה ובריאות הנשים.

הפרדיגמה הרפואית-קפיטליסטית הפכה את ההריון, הלידה והגוף הנשי למוצר שנמדד בפרוצדורות, ביעילות ובשליטה. היא נשענת על ניכור מהגוף ומהקהילה, על פחד ועל הרצון לא לאבד שליטה.

לעומתה, הפרדיגמה המיילדותית פועלת על פי עקרונות של כלכלה אקולוגית, היא משקיעה ביחסים, בליווי אישי, בקהילה, ובחיבור מחודש אל הגוף ואל המעגלים התומכים בו.

אני לא חושבת שהמודל הרפואי ייעלם מחדרי הלידה, אבל אני כן מאמינה שבדרך לריפוי ושינוי הוא חייב להיפתח , להקשיב, ולשלב בחזרה את הפרדיגמה המיילדותית לצידו.

להחזיר מקום ומשקל אמיתי לליווי רציף, לקשר ולמערכות יחסים.

מתוך הרצון הזה בשינוי אנחנו מזמינות מיילדות לסדרת מפגשים בטבע, מרחב של חיבור, השראה ובנייה משותפת של קהילה.