מסר

חלק מתהליך ההסמכה של מיילדות בישראל נקרא "מבחן מסר" , יום שלם במתקן סימולציה.

קצת כמו חדר בריחה למיילדות. בכל חדר מדמים סיטואציה הדורשת תפקוד, שיקול דעת ותגובה.

בחדר האחרון שלי באותו יום נכנסתי לחדר עם "מטופלת" שהתלוננה על כאבים באזור התפרים- אחרי תשאול קצר הבנתי שמדובר בהמטומה (מקרה חירום- שדורש כניסה לחדר ניתוח) ולפי הנוהל ביקשתי שיגיע רופא.  נאמר לי בכריזה שהוא לא מגיע.

המשכתי לנסות להבין מה קורה וביקשתי שוב שיגיע רופא- ושוב הוא לא מגיע.

אחרי כמה דק' מאוד מבלבלות ראיתי שהשחקנית מסמנת לי עם העיניים- הסתכלתי הצידה וראיתי טלפון שעליו רשום "רופא כונן" . הרמתי את השפופרת – התקשרתי, קראתי לרופא ובכך סיימתי את החדר בהצלחה.

הסיפור הזה שיעשע אותי בהתחלה אבל בשבילי הוא מייצג בדיוק את מה שהרגשתי לאורך כל הלימודים.

למדנו פתולוגיה ומכניקה של הלידה מכל כיוון. רוב השיעורים הועברו על ידי רופאים ורופאות.

חיכיתי לרגע שנלמד את הדבר האמיתי – מיילדות,  אבל זה אף פעם לא ממש  הגיע רק  ובדרך כלל קיבל כותרת איזוטרית של "לידה טבעית".

בסופו של דבר, הוכשרתי להיות אחות בחדר לידה, בבית חולים. זו הייתה המטרה.

אני שומעת עוד ועוד מיילדות צעירות שמבינות שהמקצוע שעליו חלמו  מאוד שונה במציאות.

המיילדות העצמאית כפי שהיא אמורה להיות – מקצוע אוטונומי, מבוסס ידע ,יחסים, שיקול דעת , נוכחות והובלה  הולכת ונכחדת.

מה שנשאר ממנה ברוב חדרי הלידה הוא  מקצוע שכפוף למקצוע הרפואה. מחוייב לפרוטוקולים רפואיים נוקשים, היררכיה ברורה, עומסים לא הגיוניים, טפסים בלי סוף והתגוננות מתמדת.

המיילדות היא שומרת הסף של הלידה הפיזיולוגית. ולא רק , היא שומרת הסף של מערכות היחסים, ערכים, בריאות  והקהילה.

בזמנים כאלה, השינוי בשדה הלידה והמיילדות נדרש יותר מתמיד.