השבוע הגענו לרופא המשפחה בגלל דלקת אוזניים שזוהרה סבלה ממנה. בדרך כלל זה חולף מעצמו תוך יום-יומיים, אבל הפעם זה לקח קצת יותר זמן ורציתי לוודא מה קורה בפנים.
הרופא בדק ואמר שיש לה דלקת באוזן התיכונה, והיא צריכה לקחת אנטיביוטיקה .
עניתי שאני לא מעוניינת לתת אנטיביוטיקה ובכל הפעמים הקודמותזה חלף ללא טיפול.
הוא ענה: “גברת, היא צריכה אנטיביוטיקה.”
הבנתי מיד שאפשר לסיים את השיחה. אמרתי כן- כן, תודה ושלום, ויצאתי עם מרשם ביד שנזרק ביציאה (יש מחקר שמצא שבערך 30% מהמרשמים לא ממומשים)
הדלקת עברה מעצמה תוך יום כמו בשאר הפעמים ואני נשארתי עם התחושות שעלו מהמפגש הזה.
אני מסתכלת על החוויה בצורה גנרית ולא חושבת שהבעיה היתה אצל הרופא הספציפי שלנו.
הוא רופא שרואה עשרות מטופלים ביום, עם הקצאת זמן קצרה לכל אחד מהם, פועל לפי פרוטוקול טיפולי, ומאמין במה שהוא למד ומכיר.
אבל במערכת בריאות פתוחה יותר ובריאה יותר היה מקום גם לשיח הדדי.
הוא היה יכול לעצור ולשאול למה אני לא רוצה לתת לה אנטיביוטיקה?
האם היו לה דלקות בעבר, ואיך הן עברו?
איך אני בוחרת לטפל בבית?
לספר לי על חלופות טיפול נוספות מלבד אנטיביוטיקה?
על מה חשוב לעקוב כדי לוודא שאין החמרה?
אולי לתת לי מידע פחות מוחלט וסגור שיאפשר לי לי לקבל החלטה משלי?
השאלות האלה לא נשאלו, לא כי הן לא חשובות אלא כי אין להן מקום בתוך המערכת.
וכאן עולה שאלה נוספת, למה אנחנו רגילות ומסכימות לקבל כל כך מעט ממערכות הבריאות שלנו?
ובמעבר לא חד בכלל, אני חושבת על הרפואה ששולטת בכל מה שקשור בהריון ולידות.
מה קורה לאישה שמעיזה לבחור אחרת מההמלצה המקובלת- זו שהמערכת סימנה כבטוחה ביותר.
על ההמלצות הרפואיות שניתנות לנשים כשבעצם מדובר בהנחיות שמוצגות כאמת אחת.
מה שמוצג כשיח אובייקטיבי על בטיחות האם והיילוד, הפך בפועל לכלי שליטה, שיח מוחלט ומכליל שמתעלם מהעובדה שאין “בטוח” אחד, ושניהול סיכונים הוא תהליך אישי של האישה.
ולמה בכלל יש המלצות ולא הצעות?
איך יכול להיראות ייעוץ שבו אישה מגיעה ומולה יושבת אשת מקצוע שמציגה טווח רחב של אפשרויות, מסבירה סיכונים וסיכויים לכל אפשרות שואלת מה חשוב לאותה אישה לדעת ומציע מידע בצורה פתוחה כזו שבאמת משאירה מקום לייחודיות ולבחירה?
זה מה שקורה בייעוץ מיילדותי מיודע בחירה.
בפגישה אני מביאה ידע מקצועי רחב ממגוון גישות ופרקטיקות, ופורסת בפנייך את האפשרויות הקיימות. אני מציעה מרחב שבו תוכלי לראות את התמונה המלאה, להבין את המשמעויות של כל בחירה, ולהרגיש שיש לך קרקע יציבה לבחור מתוכה.
אני מציגה מגוון אפשרויות , גם כאלה שאולי לא תפגשי בבית חולים כי הן פחות מקובלות במערכת. אני מציגה מחקרים וסטטיסטיקות כשיש צורך או רצון, אבל אני לא מתייחסת אליהם כאמת מוחלטת, אלא כחלק ממכלול רחב יותר של שיקולים.
אני מאמינה שלכל אישה יש את הדרך שלה, ולכן הבחירות שלך צריכות לשקף את מה שנכון עבורך, מתוך הקשבה לעצמך, לגוף שלך, ולידע שנאסף לאורך הדרך.
זה משהו שחסר במפגש עם המערכת הרפואית ואלו מיילדות והפרדיגמה המיילדותית שיודעות ויכולות להשלים את החסר.